«

»

יול 20

שביל חתולים

יעדים, כן, אני מנסחת לעצמי מדי פעם יעדים. כך חיי, כמאמנת, להכיל גם על עצמי את מה שמופנה אל מתאמנים.

כן, אני מנסחת לעצמי יעדים, ובעבר, המחשבות הסותרות את רוח היעדים, פגשו אותי מנסה לבטלן. לבטל מחשבה מחלישה. כך עם האוכל, כך עם הספורט וכך בכלל. המלחמה עם ההתנגדות הפנימית היא מלחמת התשה. לרגע, נראה שהצלחנו, ולרגע התמוטט מגדל הקלפים.

ככל שנשביתי בתפיסת העולם של ההתמקדות וככל שנקף הזמן וההתנסות בכך, הבחנתי בערך שיש "למה שבא", גם אם הוא מנוגד לי ולרצונותי.

 

למה דומה הדבר? ראיתי בגינה פרצות בגדר, שם עוברים החתולים מחצר לחצר. זה נתפס בעיני פלישה, סתר את רצוני לשלוט במה שיהיה כאן, לפחות בגינה, ורציתי לסגור אותם פתחים לא קרואים. עם הזמן הבחנתי בקסם של שבילי החתולים מהפירצה אל החצר והמעברים שלהם מחצר לחצר. הבחנתי במערכות היחסים שנוצרו שם, ובנטייתם החתולית לשתות מים בקערה שאני מניחה בחוץ. ברגע הזה הבנתי שיש למידה במקומות האלה ש"האוטומט" רוצה לבטלם בייחוד כאשר מגיעה מחשבה לא רצויה, כגון ברגעי חולשה.

 

 מי מאיתנו לא פוגש בכך מדי פעם? אני בוחרת להכיר בכך, לפגוש את המחשבה, גם כשהיא "מתחשק לי לאכול", לעצור שם לרגע, ולבדוק. האם באמת מתחשק לי לאכול? הגילויים שם יקרים מפז, כמו שבילי החתולים, שלולא איפשרתי לפירצה להתקיים לא הייתי זוכה לחזות בגורי חתולים משחקים על עץ הזית במחבואים…

מה אתם עושים עם מחשבות מחלישות??

תוכלו לשתף 

Share and Enjoy: These icons link to social bookmarking sites where readers can share and discover new web pages.
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn
  • Twitter

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתם יכולים להשתמש באפשרויות ותגי ה-HTMLהבאים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>